שיחות על חלימה והתעוררות- מאמר שני: שיחה על המוות והקשר בינו ובין החלום 

מפגש (שאינו) מקרי בין שני מורים המתרגלים חלימה ומלמדים חלומות צלולים שנים רבות, הוליד שיתוף פעולה יוצא דופן בקורס חלומות ייחודי אותו מעבירים השניים ובו הם מזמינים תלמידים לקבל ליווי והדרכה כדי להתעורר בחלום וכפועל יוצא להתעורר גם בחיים.
שגיא וזיו למדו את נושא החלימה במסגרת של חניכות אישית ובאים משני רקעים שונים לגמרי: שגיא עבר חניכות אצל מורה שבאה מהתרבות השמאנית וזיו עברה חניכות אצל מורים מהתרבות הטיבטית. בסדרת מאמרים קצרה זו הם מעלים על הכתב שיחות שהם ניהלו בנושא היקר לליבם- החלימה.

המוות כחלק מהחיים

זיו: על פי המסורת הטיבטית יש קשר הדוק בין מוות, שינה וחלימה, איך אתה רואה את זה?

שגיא: מוות זה נושא מאוד מורכב וגם מאוד טעון. זה מעניין כי מבחינה סימבולית, בחלום למשל, מוות דווקא מסמל בדיוק את ההיפך. המוות מראה שהגיע הזמן להתעורר. גם בקלפי טארוט קלף המוות הוא בדיוק כמו סימבול המוות בחלום, אם הוא מופיע בקריאה סימן שהגיע הזמן להתעורר ולחיות, זה הרעיון.
הרבה אנשים כל כך מפחדים מהמוות שהם פשוט מפסיקים לחיות בגלל זה. מוות זה גם שינוי, והרבה אנשים כל כך מפחדים משינוי שהם מפחדים לחיות, אם זה שינוי ברמה של להתפטר מהעבודה, אם זה שינוי ברמה של להתחיל מערכת יחסים או להפסיק מערכת יחסים. אנשים לא אוהבים שינויים. הם מפחדים מזה "פחד מוות". זהו בעצם הרעיון וקלף המוות/חלום על מוות באים ללמד ששינוי זה חלק מהחיים ושלא צריך לפחד.
קשה לאנשים לקבל שינויים וכאן מגיע המקום של המוות. המוות הוא אחד הקונפליקטים הכי מרכזיים שיש לנו כי אנחנו צריכים לחיות וכדי לחיות אנחנו צריכים להרוג, אם זאת חיה ואם אלה צמחים, בכל מקרה אנחנו צריכים להרוג.

זיו: כלומר משהו צריך להפסיק להתקיים כדי שאנחנו נוכל להמשיך להתקיים.

שגיא: בדיוק, ואפשר לראות זאת כבר בימים הקדומים, אצל הציידים. הצייד היה טקס בו צריך גם לתת מנחה, להגיד סליחה ולפעמים גם להקריב. יש המון חרטה סביב עניין המוות ויונג ראה במוות כארכיטיפ מאוד חשוב, ארכיטיפ השייך לתת המודע הקולקטיבי. כך למשל כשאדם מתחתן הוא צריך להרוג את הרווקות כדי ששלב החתונה, הבוגר יותר, יתחיל. משהו צריך למות כדי שמשהו חדש אחר, בוגר וטוב יותר, יתחיל.
כך למשל, אם תהיה התלבטות בעניין החתונה, יכולים להופיע חלומות בהם משהו אחד הורג משהו אחר. הסימבול הקלאסי שיונג מדבר עליו הוא נחש שאוכל נחש או נחש שאוכל את עצמו. בפועל היום נפגוש סימבולים מודרניים יותר כגון כלב שאוכל חתול, חתול שאוכל עכבר וכדומה.

זיו: אתה בעצם אומר שהמוות הוא חלק מהחיים וזה מתחבר לי עם כתבי קרלוס קסטנדה בהם הוא מספר שהמורה האינדיאני שלו, דון חואן, לימד אותו שהמוות הוא היועץ הקרוב והטוב ביותר שלנו ושצריך לזכור שהוא תמיד נמצא פה לידנו, נושף בעורפנו.

שגיא: אני מלמד טארוט בצורה של 22 שלבי התפתחות לקראת הארה, ושהמוות זהו השיעור הראשון של המאסטר- השלב בו התלמיד מחליט להקדיש את חייו למציאת ההארה. בקלף המוות המאסטר מבין שהחיים קצרים, שהמוות הוא לא דבר דמיוני ולכן הוא מבין שהוא חייב להפסיק לבזבז את חייו, להתמקד ולהקדיש את עצמו למען המטרה והייעוד שלו.

מה קורה אחרי המוות?

זיו: קלף המוות מתאים לפתיחת שיחה על מוות כי הוא מייצג את המהות של המוות כהזדמנות למשהו חדש. זה קצת מתנגש עם הדעה האישית שלך לגבי מה זה מוות, נכון? כי קלף המוות עוסק בתהליך שינוי ובמה שעושים אחר כך? ומהו 'האחר כך' של המוות להבנתך?

שגיא: את מתכוונת למוות של החיים?

זיו: כן, אני מתכוונת למוות הממשי.

שגיא:קודם כל חשוב לי להסביר שלא כולם, ובכלל זה גם אני, מאמינים שיש חיים אחרי המוות. לא כולם חושבים שיש את גלגול הבא ודווקא בגלל זה מבינים שצריך להספיק לעשות בחיים אלו, כיוון שלא נספיק פעם הבאה, כי לא יהיה גלגול ואין הזדמנות חוזרת. השאלה היא באמת מה קורה אחרי המוות?

זיו: אם קורה 'אחרי המוות'.

שגיא: זהו, שקשה לדעת. בתפיסה שלי האני האינדיבידואלי חוזר למקום אחר, גדול יותר, ובעצם מפסיק להתקיים כאינדיבידואל. כלומר, שיש מוות של האני לטובת משהו גדול יותר, אבל האני לא ממשיך להתקיים יותר בנקודת המוות. למעשה כל הזמן הביולוגיה שלנו מכינה אותנו לשלב הבא בו המשהו הקודם מת ומשהו גדול יותר נולד. הינקות מפנה מקום לילדות, והילדות לנערות. הנערות מפנה את מקומה לבגרות, וזו ממשיכה לחיי משפחה ופוריות, אחר-כך חיי הפוריות מפנים את מקומם לתקופת הבלות, לאחר מכן מגיעה הזקנה ואז כשאנו מוכנים, החיים מפנים את עצמם לשלב הבא, לשלב שלאחר החיים. מהו? אף אחד לא יודע, אבל ברור שזה משהו גדול, כי לשם מכינים אותנו כל הזמן.

אני זוכר שהטיבטים לוקחים את המוות מאד ברצינות וחלק נכבד מהתרגולים הרוחניים, ובמיוחד החלימה, משמשים כהכנה לרגע המוות.

זיו: המסורת הטיבטית משתמשת בחלימה גם בכדי להתכונן לרגע המוות, להגיע אל הרגע הזה באופן ראוי המאפשר לעבור את תהליך המוות בצורה מודעת. זה עניין לגמרי פונקציונאלי מבחינתם. מאחר שהם מניחים שהחיים עצמם מורכבים מגלגולים המאפשרים התפתחות וברגע המוות הם יכולים להחליט מה יהיה הגלגול הבא או אם לחזור לעוד גלגול במידה ויש להם את האנרגיה המספיקה להפסיק את הסמסרה, את מעגל הגלגולים. חלקם, על אף יכולתם מבחינה אנרגטית לצאת ממעגל הסמסרה, בוחרים לחזור לעולם ולסייע לשאר בני האדם להתפתח.

כלומר, נקודת המוות היא נקודת בחירה למתרגל המודע וזמן השינה הוא מקום התרגול המרכזי בחיים האלה, לעניין זה. זמן שינה מכונה גם "מוות קטן" משום שבמהלך השינה גלי המח מגיעים לתדרים הנמוכים ביותר האפשריים בחיי האדם. למעשה אנחנו 'נעלמים' אל תוך השינה היעלמות שאינה רצונית. פיתוח מודעות יציבה במצב זה של 'שקיעת המודעות' הוא המפתח משום שהוא מאפשר לתרגל במצב בחיים שהוא הכי קרוב למוות.

שגיא: כך בעצם מצליח הדאלי לאמה או מוארים אחרים לבחור לאן להתגלגל? כיוון שהוא תרגל חלימה ומסוגל לשלוט ברגע שלאחר המוות?

זיו: תרגול החלימה משמש אותם להשגת נוכחות מודעת שתאפשר להם בחירה במצבים בהם התודעה מעומעמת- בשינה, בחלום ובמוות. לפחות הם מקווים שהתרגול יישא פירות ברגע האמת.

שגיא: יש עוד נקודה חשובה והיא שבזמן החלימה, כמו בזמן המוות, אנחנו נעדרי גוף.

זיו: אני לא מדברת על חיים אחרי המוות, אני מדברת על תהליך המוות עצמו כתהליך מודע ויכול להיות שאחר כך המודעות עצמה נעלמת ולא בהכרח ממשיכה להתקיים, גם זו אפשרות.

שגיא: את יודעת, אחד מהשיעורים של קלף השטן, עוסק ברעיון של מה זה גיהינום. אחרי המוות אין לנו גוף פיזי ואנו לא יכולים לברוח לשום מקום. כשכועסים אי אפשר לדוגמא לברוח ולעשן, אי אפשר לברוח לשינה, או "לייצר" כאב ראש וזה בעצם הגיהינום. אחרי המוות אין לנו ברירה, אלא להתמודד עם השדים שלנו ומה שלא עשינו במשך כל החיים לא יוכל לחכות ולא יהיו תירוצים. לכן אני חושב שחלימה היא הכנה מצוינת לשלב הבא, שם, בחלימה, אנו לומדים לתרגל שלב מודעות ללא גוף. בשלבים מתקדמים נפגוש ונתמודד עם השדים שלנו, עם החלקים השליליים, ההתמכרויות וכדומה. לכן אני מסכים מאד עם הגישה שלך וחושב שבזמן החלימה אנו מכינים את עצמנו לרגע המוות.

זיו: למעשה גם המוות וגם החלומות הם מסתורין עבורנו, כלומר הם מצבי חוסר וודאות. בדומה להרבה מצבי ביניים בחיים. במסורת הטיבטית טוענים שמצבי הביניים של החיים והמוות הם זמן טוב לתרגול רוחני, הם מכנים את מצבי הביניים האלו בשם 'בארדו'. להבנתם השינה והחלום הם מצבי 'בארדו' עיקריים של החיים האלה ויש את מצבי ה'בארדו' של תהליך המוות ולכן תרגול חלימה הוא כלי חשוב המאפשר התפתחות.

שגיא: הגוף בחלום הוא בעצם סימבול והוא מייצג את הצורך ביציבות ובביטחון. לכן בתרגול של חלימה, כיוון שאנו לומדים לתפקד ללא גוף, ה"אני" שלי לומד שאולי זה לא כל כך נורא אם לא תהיה יציבות, שלא נורא אם לא תהיה בכל חודש הכנסה קבועה ובטוחה, שאנו יכולים לשרוד ללא בטחון. החלימה משחררת אותנו מהפחדים הפיזיים שמטרידים אותנו ואנו לומדים להתמודד עם הפחד הכי גדול שלנו- השינוי.

זיו: הפחד מהכלום.

שגיא: כן, וכשאני חווה כלום בחלימה, אני מסוגל להתמודד עם הכלום בעירות.

זיו: יש את הכלום של המוות ויש את הכלום של החלימה- בשניהם הקרקע מאוד לא בטוחה, שניהם מצבים של אי וודאות.

שגיא: ויש את הכלום של החיים.

זיו: כאשר בתוך החיים, המוות והחלימה יכול לקרות הכול. בעצם ה'כלום' הוא מרחב אפשרויות בלתי מוגבלות.

האנשים שנפטרו- מי הם ומה הם עושים בחלום שלנו?

זיו: אנשים שואלים אותי מה עושים עם דמויות של אנשים שנפטרו, המופיעות בחלום. אני מניחה שגם אתה נשאלת את השאלה הזו לא פעם, נכון?

שגיא: יש לי דעה מאוד מוצקה בעניין, דעה המתבססת בין השאר על הניסיון שלי, מתוך העובדה שבחלימה, למרות שאני פוגש הרבה דמויות, מעולם לא נפגשתי עם מתים בחלימה. את יודעת, זה אף פעם לא הסתדר לי, כי גם מבחינה תיאורטית זה לא מסתדר. גם אם יש חיים אחרי המוות, על פי רוב התיאוריות שאני מכיר, בדרך כלל לוקח לנפטר כמה שנים להבין שהוא מת ו'לאסוף' את עצמו.
הסיכוי לפגוש באופן תיאורטי, אפילו, בנפטר בשנים הראשונות למותו הוא אפסי. אלא אם כן הוא אדם רוחני, שתרגל חלימה והתפתחות רוחנית באופן כללי ושהצליח עוד בימי חייו לפתור את רוב הבעיות שאיתם הוא בא לכאן.
גם אז, אם יש אפשרות תיאורטית שאדם כזה יכול אולי להגיע לחלומות שלנו, למה שיעשה את זה, למה שלא יעבור הלאה?

זיו: אם כך, מה לדעתך המשמעות של חלומות על אנשים שנפטרו?

שגיא: ראשית, ברוב המקרים חלומות על נפטרים הם פסיכולוגיים וזהו חלק חשוב מתהליך ההבראה במקרים אלו. שנית, יש מקרים בהם אנו קשורים לאדם שנפטר וכיוון שאנו נמצאים בקרבת המקום בו הוא נפטר או שהוא נהג להיות, אנו חווים שאריות של אנרגיה, שאריות היכולות לעורר חלומות מסוג זה. חלומות הבאים לעזור לנו לסגור כמה קצוות לא סגורים עבור הנפטר.

זיו: העלית שני מצבים הקשורים לזיכרון: אחד יותר אישי ואחד פחות אישי.

שגיא: כן, אך למרות הכול, יש מקרים שיש בהם כביכול מפגש עם משהו שהוא לא פסיכולוגי או אנרגטי, מקרים בהם דמות האדם שנפטר מעבירה מסר. במקרה זה דעתי היא שמי שמגיע בחלום הוא לא הנפטר, אלא מדריך רוחני שעבד עם הנפטר ומגיע עכשיו אלינו כדי לעזור לסגור קצוות עבורו. אני לא פוסל אפשרויות אחרות אני פשוט לא נתקלתי בהם בחלימה.

זיו: התשובה שלי שונה ולא כל כך פופולארית. בחלום יש מגוון של מצבים ודמויות ואנחנו לא יכולים לדעת בוודאות את מי או את מה פגשנו. לדעתי דינם של החיים ושל המתים כדמויות חלום הוא זהה. כלומר, אנחנו לא באמת יודעים אם פגשנו דמות שהיא השלכה שלנו או פגשנו משהו ממשי. כמו שכבר אמרתי גם המוות וגם החלומות הם מסתורין עבורנו, כלומר בכל ההתרחשויות בחלום ובמיוחד באלו הקשורות למוות אין וודאות, הן מסומנות בסימן שאלה השומר עלינו.

גם כאשר פוגשים אדם שנפטר בחלום ותוהים אם זה הוא או לא הוא ואם מקבלים מסר, אפשר להקשיב, לבחון ולשקול אבל אני לא חושבת שאפשר למצוא כאן וודאות.

שגיא: אני אוהב את זה. את אומרת, בוא נהיה פרקטיים כי זה כלל לא משנה אם יש חיים אחרי המוות, אם הדמות היא זה שנפטר, מדריך רוחני או לא. זו דמות בחלום ולכן בואו ונתייחס אליה כדמות חלום.

זיו: יחד עם זאת, לגבי המוות עצמו אני אומרת בוא ניקח את הסיכוי שבאמת כן קורה משהו אחרי המוות ונתרגל, כי התרגול טוב לנו לחיים עצמם, ואז אם אכן מתרחש תהליך של מוות אז התרגול ישמש אותנו ואם לא אז לא, פשוט נעלם ואז בעצם לא קרה כלום, לפחות תרגלנו והתפתחנו במהלך החיים שלנו.

על הכותבים:

© שגיא מנדלבוים. החל את דרכו בתקופת הצבא במפגש מקרי עם מורה ייחודית, שהוליד שלוש שנים של חניכה לא שגרתית ללימודי טארוט. במהלכו נלמדו לא רק טארוט כי אם גם מיסטיקה ורוח. כיום עוסק בהומיאופתיה קלאסית, ובעל ניסיון של 16 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושאי טארוט וחלומות.את שגיא אתם מוזמנים לפגוש באתר שלו: טארוט חלומות וקצת יותר

© זיו אלוני. מתרגלת ומדריכת חלימה. במשך שנים רבות חקרה את תחום החלימה המודעת. בשנת 2007 נסעה להודו למסע חיפוש מעמיק אחר החלומות והכוח הטמון בהם. שם למדה חלימה מודעת אצל יוגים הודים ונזירים טיבטים. במהלך המסע חייתה במנזר נשים טיבטי בצפון הודו שם למדה פרקטיקות חלימה בודהיסטיות מראש המנזר וזכתה לתמיכה מצד הנזירות, אשר חלקו עימה את הידע שלהן ואת ניסיונן.

אתם מוזמנים לפגוש את זיו ושגיא בקורס חלומות הקרוב